מטבח מוצלח הוא הרבה מעבר לארונות יפים; עליו ליצור אווירה נעימה, לאפשר תנועה נוחה ולארגן באופן טבעי את הפעילות היומיומית. מטבח מודרני זה הוא דוגמה מושלמת לכך: עץ חמים, גווני לבן בהירים, נגיעות נחושת וצורות מעוגלות מתמזגים יחד בחלל שהוא גם אלגנטי וגם מזמין.
הקסם האמיתי שלו טמון בחלוקת הצבעים והאזורים הפונקציונליים. נראה שכל אלמנט מצא את מקומו המושלם מבלי ליצור עומס בחלל.
שילוב צבעים רך ומתוחכם
פלטת הצבעים שנבחרה מאוזנת בקפידה.
עץ בגוון חום שולט בצד השמאל של המטבח ומחפה גם את האי המרכזי. הוא מוסיף עומק ותחושת חמימות, ומונע מהעיצוב הלבן להרגיש קר מדי.
גווני “אוף-ווייט” (לבן-שבור) מופיעים בחזיתות האחסון, במשטח העבודה ובשולחן האוכל. צבע זה מרחיב ויזואלית את החלל ומחזיר אור.
לבסוף, נגיעות נחושת בגופי התאורה התלויים מוסיפות מגע של יוקרה מבלי להשתלט על המראה הכללי.
קיימות שלוש קבוצות צבע עיקריות:
עץ חום – לחמימות
לבן ושמנת – לבהירות
נחושת – למגע מעודן
שילוב זה עובד היטב במטבח עכשווי, שכן הוא משלב אלגנטיות עם תחושת נוחות.
העץ מעניק למטבח אופי ייחודי
קיר העץ בצד שמאל מושך מיד את תשומת הלב.
במקום להסתפק רק בכמה דלתות ארון, העץ כאן הופך לאלמנט אדריכלי של ממש. לוחות אנכיים מוסיפים עומק לקיר ויוצרים רצף ויזואלי עם האי.
אותו חומר חוזר ומופיע בחזית האי, ובכך מחבר בין שני האזורים.
חזרה זו על חומרים היא מפתח בעיצוב פנים: כאשר חומר מופיע במספר מקומות, המראה הכולל נתפס כמגובש והרמוני יותר.
הלבן מוסיף תחושת קלילות
המשטחים הלבנים הגדולים יוצרים איזון עדין מול העץ. הם גם מסייעים לשמור על תחושת מרחב, למרות שפע פתרונות האחסון.
הלבן עובד מצוין במטבח זה מכיוון שהוא אינו משתלט לחלוטין על העיצוב; הוא מאוזן על ידי העץ, הריצוף הבהיר ואלמנטים מתכתיים.
כדי לשחזר מראה זה בבית, ניתן להשתמש בגוון לבן-שבור או בז’ בהיר מאוד במקום בלבן בוהק, כדי ליצור אווירה רכה יותר.
האי המרכזי מהווה את העוגן של החלל כולו. ניתן לומר שהאי הוא האלמנט החשוב ביותר במטבח זה.
הקצה המעוגל שלו יוצר תחושת זרימה, בניגוד לקווים הישרים של ארונות הקיר וחזיתות הארונות.
עם זאת, האי אינו משמש למטרות דקורטיביות בלבד; הוא ממלא מספר תפקידים במקביל.
הוא משמש כ:
אזור הכנה,
עמדת שטיפה,
יחידת אחסון,
ומחיצה בין המטבח לבין פינת האוכל.
הגמישות השימושית הזו היא שהופכת את התכנון לכה מוצלח ומרשים.
